כך עפ"י הרבי מקוצק. איך זה? האמנם?
ישבתי אתמול במטוס מלונדון לישראל וקראתי בעניין מאמרים שונים ורבים
שנכתבו ב"ידיעות אחרונות" שחולק במטוס.
העיתון הקדיש כתבות רבות לרגל
פתיחת שנה"ל. המאמר הרצ"ב כצילום נפרד מאד דיבר אלי.
הכותרת
"הילדים הצמודים לקיר המסדרון" סקרנה אותי. מסתבר שהכותב, חילי טרופר, הוא מנהל מחלקת
החינוך בירוחם ובעבר ניהל תיכון ושימש כיועץ לשר החינוך. רום מעמדו אינו גורם לו להיישיר
מבט רק אל עמיתיו במערכת החינוך, אלא להביט לתוך הנשמה של הילד האחד. הכיתות
ובתיה"ס מורכבים מהרבה ילדים, שכל אחד מהם הוא האחד.
העבודה שלנו – "שפרירים" - עוסקת במתן כלים שונים למורים,
בהנבטת יוזמות, בקידום ידע, בחדוות למידה של ילדים שמגלים עולם חדש ומסקרן, אך –
ללא ספק – שבכדי לגרום לפלט שלנו להיקלט אצל הילדים (וכמובן שגם אצל המורים) צריך
להיות קלט. האנטנות של הילד האחד צריכות להיות מכוונות לקליטה. כלומר, לא מספיק
שאנחנו נותנים כלים, אנחנו צריכים גם נשמה, הקשבה, הכלה, אהבה - בכדי שהילד יוכל
לקלוט אותנו. עלינו לזכור שתפקידנו הוא להיכנס אל נשמתו של הילד ולא לחלוף על פניו
ואולי אף למחוץ אותו בעוברנו. ואם כך ננהג הרי שנעסוק ב"הפרחת נשמות" של
ילדים, ולא ב"מחיצת נשמות".
כל כך חשוב!
בידינו
הדבר.
מצאתי שהמאמר הקצר הזה ראוי לפתיחה של הבלוג שלנו.
דבי קרת-שפריר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה