טיפ מספר 7 - רלוונטיות

מהי הכוונה במילים "בית ספר בינוני" שנכתבו לפני 110 שנים ביפו (עוד לפני שקמה העיר תל אביב)?

חיפשנו באינטרנט באתר "תל אביב 100. האנציקלופדיה העירונית" ולמדנו שבחג הסוכות תרס"ו – 1905- מורה אלמוני, יהודה-לייב מטמון-כהן, תלה בבתי הכנסת ביפו את המודעה הזו הכתובה בכתב ידו העגלגל. פָנְיָה אשתו ניהלה בית ספר יהודי לאומי בחו"ל, בו לימד גם ביאליק. (רק בשביל המחשת התקופה, שבה נשמו את הציונות בהתלהבות רבה: לילדיהם קראו לאה, אברהם, עבריתה וטבענה).

מה זה "בית ספר בינוני"? בינוני = לא קטן ולא גדול, אמצעי. בלשוננו היום: בית ספר תיכון (הרי הפירוש של המילה 'תיכון' גם היא אמצעי, הנמצא בתָוֶוך, בין לבין). למחרת החג נרשמו 17 התלמידים הראשונים, בנים ובנות בני גילים שונים. הם נדחסו לקומה השנייה של בית ליד הסראיה של יפו, לדירה הפרטית של פניה ויהודה-לייב מטמון-כהן, ולא העלו בדעתם שהם שותפים לאחד המפעלים הציוניים היפים ביותר. זו הייתה תחילתה של "גימנסיה הרצליה".

אם כך, כיצד מתואר "בית ספר בינוני" בשנת 1905?

קִראו בעיון את הכתוב בתמונה המצורפת.

נו? חל שינוי במהלך 110 השנים שחלפו מיום הקמתו?

בואו נציץ במקצועות הלימוד:

 "תנ"ך וליקוטי תלמוד, שפת עבר וספרותה; השפות: צרפתית, גרמנית, אנגלית ערבית  ורומית; חשבון, הנדסה ואלגברה; הערכת ספרים; מסחר וידיעות המסחר; פיסיקה וכימיה, זואולוגיה ובוטניקה; עיקרי גיאולוגיה ומינרלוגיה; דברי הימים וגיאוגרפיה; שרטוט וציור וכו' ".

יש כאן השכלה רחבה ובו-זמנית מבט מפוכח לחיים שמחוץ לכותלי ביה"ס: מה ישרת את התלמידים בהבנת הסביבה הקרובה, בבניית העיר היהודית, ברכישת מקצוע לעתיד, בהשתלבות בעולם שמעבר לים, כולל הרבה כבוד למסורת ולשורשים.

"מסחר וידיעות המסחר", מעניין. היה רלוונטי לילדים הגדלים בעיר הנבנית; חמש שפות, כולל רומית; "הערכת ספרים", המקצוע שנקרא היום 'ספרות'. והעיקר הוא הסיום "וכו' "= כלומר: גמישות, אופק פתוח, יצירתיות בהבנייה.

 מהו הטיפ שכאן?

תלמדו באופן שרלוונטי לחיים. בכל שיעור תשאלו את עצמכם:

איך החומר הזה מתקשר לעולם של התלמידים שאותם אני מלמד/ת היום?

את המידע (האינפורמציה) ניתן ללקט בקלות, השינון אינו רלוונטי בעולם העכשווי שלנו. הלמידה חייבת להתחבר לעולם של הלומד. בכל נושא תחשוב האם אתה היית רוצה ללמוד את החומר הזה, לָמה הוא חיוני לך, לְמה הוא מתקשר, איך הוא מביא אותך לתובנות חדשות.

מסתבר שאפשר להיות מצוין בבית ספר בינוני ...

 

טיפ מס' 6 - פחות זה יותר. על שיעורי בית.

פחות זה יותר

הורים לילדה בכיתה ג' סיפרו לנו שבאספת ההורים הראשונה בשנה זו, ההורים בכיתה שבה לומדת בתם כבר מבקרים מאד את המורה. זו לה שנת ההוראה הראשונה, והיא, לטענת רובם, לא נותנת מספיק שיעורי בית והילדים כבר התחילו לפגר אחרי הכיתה המקבילה.

שמעתי ונחרדתי.

מדובר על כיתה ג'. המטרה של ביה"ס היא לגרום לילד להיות סקרן, להנות מהלמידה, לאהוב את הידע שהוא צובר ולהתרגש מתהליך הגילוי, שכולל גם טעייה ותעייה ותהייה. בגיל הזה הילד קונה כלים ראשונים, לומד להשתמש בטכנולוגיה למיניה, במקורות מידע שונים.

כשמתבצעת למידה של תבניות של למידה, ההספק של כמויות החומר ממש לא משנה. התלמיד מקבל כלים להיות לומד עצמאי.

הריצה המטורפת אחר ההספקים וההשוואה לכיתה המקבילה מודדות רק את המידע, אך לא את החוויה, את הניצוץ שבעיניים.

ההורים בקלות רבה יצליחו לערער למורה הצעירה את הביטחון העצמי ולהפוך אותה לעוד מורה שהילדים שמחים כשהיא חולה.

על כך אפשר להגיד את המשפט:

 MORE IS LESS & LESS IS MORE                                                     

בד"כ שיעורי הבית עוסקים במידע, בשינון, בתרגול הנלמד.

יותר מידע = פחות למידה משמעותית

הרבה מידע ï הרבה ש"ב ï כעס ïיכולת הקליטה נפגעת ï השנאה לביה"ס גוברת ï ש"ב נעשים כלאחר יד...

פחות שיעורי בית = יותר למידה משמעותית.

לילד נשאר זמן למשחק, לחברים, לדמיון. הקֶלֶט שלו פתוח יותר ומקבל ברצון את הלמידה. יש תשתית ללמידה שעשויה להיות חווייתית ועמוקה.

מלבד זה תלמידים כמו מבוגרים אינם זוכרים, מעבר לאחוזים בודדים, את המידע הרב שלמדו ואינם ממשיכים לעשות בו שימוש. כשהלמידה ושיעורי הבית עוסקים במידע בלבד, שינון וזכירה, לעיסה של חומר שהם קיבלו מוכן ולא הגיעו אליו בכוחות עצמם -  יהיה להם קושי רב בזכירה ובשימור חומר שכזה. מידע שהתלמיד אינו מגלה בו עניין, אינו מרגיש שיש בו צורך - מידע זה נשכח במהרה. כשמשעמם (גם לנו, לא?) התשוקה נעלמת והכעס גובר [ולא רק בענייני לימודים...] או באנגלית: More is a bore.

הורים מבקרים את מערכת החינוך ובו-זמנית דורשים יותר שיעורי בית ויותר "חומר". זה לא הולך ביחד! יש כאן סתירה! הורים אמורים לתמוך במורה שבוחרת ללמד באופן יצירתי, מאתגר, איטי יותר אך משמעותי בהרבה. הרי איפשהו השינוי במערכת החינוך בישראל אמור להתחיל, איפשהו צריך לתקוע את המקל בגלגלים: שיעורי בית מופחתים הם אחת מהדרכים לעלייה על הדרך החדשה והנכונה.

תגידו בצדק שמופעלים על המורה אילוצים של מערכת החינוך והמורה נמדד בכמות המידע שהוא מעביר לילדים. בכיתות נמוכות, ההכרח לסיים כמות חומר נתונה יותר בידי המורה. המורה , בעידוד ההורים, יכול בכיתות הנמוכות להאט את הקצב וללמד באופן משמעותי: לחקור, לדון, לטייל, ללמד בקבוצות, להתווכח, להשוות, ליצור, לבנות, לשיר, לראות סרטים רלוונטיים, להיפגש עם אנשים מעניינים.  גם בכיתות גבוהות יותר חשוב להפוך כל חומר שנלמד לרלוונטי ולמשמעותי עבור הלומדים. הדבר אפשרי! העיקר: לשנות את שיטת ההוראה ואת כמות שיעורי הבית.

מעבר לאילוצים, לכולנו חלק משמעותי בלימוד המשמעותי.