פחות זה יותר
הורים לילדה בכיתה ג' סיפרו לנו שבאספת ההורים הראשונה בשנה זו, ההורים
בכיתה שבה לומדת בתם כבר מבקרים מאד את המורה. זו לה שנת ההוראה הראשונה, והיא,
לטענת רובם, לא נותנת מספיק שיעורי בית והילדים כבר התחילו לפגר אחרי הכיתה המקבילה.
שמעתי ונחרדתי.
מדובר על כיתה ג'. המטרה של ביה"ס היא לגרום לילד להיות סקרן,
להנות מהלמידה, לאהוב את הידע שהוא צובר ולהתרגש מתהליך הגילוי, שכולל גם טעייה
ותעייה ותהייה. בגיל הזה הילד קונה כלים ראשונים, לומד להשתמש בטכנולוגיה למיניה,
במקורות מידע שונים.
כשמתבצעת למידה של תבניות של למידה, ההספק של כמויות החומר ממש לא
משנה. התלמיד מקבל כלים להיות לומד עצמאי.
הריצה המטורפת אחר ההספקים וההשוואה לכיתה המקבילה מודדות רק את
המידע, אך לא את החוויה, את הניצוץ שבעיניים.
ההורים בקלות רבה יצליחו לערער למורה הצעירה את הביטחון העצמי ולהפוך
אותה לעוד מורה שהילדים שמחים כשהיא חולה.
על כך אפשר להגיד את המשפט:
MORE IS LESS & LESS IS MORE
בד"כ שיעורי הבית עוסקים במידע, בשינון, בתרגול הנלמד.
יותר מידע = פחות למידה
משמעותית
הרבה מידע ï הרבה ש"ב ï
כעס ïיכולת הקליטה נפגעת ï
השנאה לביה"ס גוברת ï
ש"ב נעשים כלאחר יד...
פחות שיעורי בית = יותר
למידה משמעותית.
לילד נשאר זמן למשחק, לחברים, לדמיון. הקֶלֶט שלו פתוח יותר ומקבל
ברצון את הלמידה. יש תשתית ללמידה שעשויה להיות חווייתית ועמוקה.
מלבד זה תלמידים כמו מבוגרים אינם זוכרים, מעבר לאחוזים בודדים, את
המידע הרב שלמדו ואינם ממשיכים לעשות בו שימוש. כשהלמידה ושיעורי הבית עוסקים
במידע בלבד, שינון וזכירה, לעיסה של חומר שהם קיבלו מוכן ולא הגיעו אליו בכוחות
עצמם - יהיה להם קושי רב בזכירה ובשימור
חומר שכזה. מידע שהתלמיד אינו מגלה בו עניין, אינו מרגיש שיש בו צורך - מידע זה
נשכח במהרה. כשמשעמם (גם לנו, לא?) התשוקה נעלמת והכעס גובר [ולא רק בענייני
לימודים...] או באנגלית: More is a bore.
הורים מבקרים את מערכת החינוך ובו-זמנית דורשים יותר שיעורי בית ויותר
"חומר". זה לא הולך ביחד! יש כאן סתירה! הורים אמורים לתמוך במורה
שבוחרת ללמד באופן יצירתי, מאתגר, איטי יותר אך משמעותי בהרבה. הרי איפשהו השינוי
במערכת החינוך בישראל אמור להתחיל, איפשהו צריך לתקוע את המקל בגלגלים: שיעורי בית מופחתים הם אחת מהדרכים לעלייה על הדרך החדשה והנכונה.
תגידו בצדק שמופעלים על המורה אילוצים של מערכת החינוך והמורה נמדד
בכמות המידע שהוא מעביר לילדים. בכיתות נמוכות, ההכרח לסיים כמות חומר נתונה יותר
בידי המורה. המורה , בעידוד ההורים, יכול בכיתות הנמוכות להאט את הקצב וללמד באופן
משמעותי: לחקור, לדון, לטייל, ללמד בקבוצות, להתווכח, להשוות, ליצור, לבנות, לשיר,
לראות סרטים רלוונטיים, להיפגש עם אנשים מעניינים. גם בכיתות גבוהות יותר חשוב להפוך כל חומר שנלמד
לרלוונטי ולמשמעותי עבור הלומדים. הדבר אפשרי! העיקר: לשנות את שיטת ההוראה
ואת כמות שיעורי הבית.
מעבר לאילוצים, לכולנו חלק משמעותי בלימוד המשמעותי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה