ילד הוא כמו סירת מפרש והציפיות של
ההורים הם כמו רוח.
אם אין כלל רוח, הסירה נטועה במקום,
פשוט לא זזה.
אם יש יותר מידי רוח, הסירה עלולה
להיסדק ואפילו לטבוע.
(מיכל
דליות בתכנית הבוקר ברדיו).
ואני מוסיפה: גם הרוח מושפעת בימים
שונים מנסיבות שונות, כולל מיקומים שונים בים הגדול - ולמרות זאת יש לה אחריות על
שֵיט-הסירה.
ולמרות המשפט הקודם: הים הגדול מלמד שיש
רוחות חזקות שלא ריסקו ואפילו הביאו את הסירה למיקום מדהים ויש רוחות שהפסיקו
לנשוב ובכל זאת הסירה מצליחה לזכור את השַיִט בכוחות עצמה.
לכן, הרוח צריכה להיות מאד ערנית קשובה
ומכילה ולהתאים את עצמה, כמיטב יכולה, לכל המשתנים, כולל סוג הסירה.
הטיפ, במילים פשוטות:
תהיו תמיד קשובים לילד שלכם - כולל לתלמיד שלכם - כל אחד הוא יחיד ומיוחד וזקוק למגע שונה, לעידוד שונה. לא כל הילדים שלכם זהים ולא כל התלמידים בכיתה זקוקים לאותה הכלה.
מיצאו את שביל הזהב (אוי, כמה קשה ומחייב להיות הורה ומורה!): מצד אחד לא אדישות וחוסר נוכחות שלכם ומצד שני לא לחץ.
